Codename : Sputnik //  בלוג מסע מסביב לעולם.

"#$&@#!", הוא נבח עלי בסינית והמתין לתשובה עם הבעה שלא הצלחתי לפענח אם קפואה או סתם סתומה. החזרתי לו עיני עגל, קשה לי עם ג'יבריש. "$##@!!", הוא המשיך. "איי דונט ספיק צ'ייניז -", עניתי לו לאט וברור, "אינגליש?". עכשיו היה תורו של השמנמן עם הפרצוף המרובע במעבר הגבול מונגוליה-סין לפתח עיני עגל, ואחרי שניות ספורות הוא פלט – "No English". "ס'אמק", חשבתי, "אני הולך להישאר כאן המון זמן".

שישה ישראלים נפגשים בישוב הקבע הצפוני ביותר במונגוליה. בנקודה בה רכבים יכולים להתקדם רק עוד קצת – אבל אין להם לאן. בנקודה בה כדי להגיע לאנשהו שהוא משהו צריך זוג רגליים, רצוי ארבע. ותושיה. שישה ישראלים נפגשים, לגמרי במקרה, רחוק מחוץ למסלול התיירים הרגיל – ובערב יום כיפור.
ארבעה מאיתנו חולקים בית דו-קומתי מהודר (בסטנדרט מונגולי), [...]

לפני שלושה ימים, התרשלתי. נכנסתי לשק השינה כרגיל, עם חולצה ותחתונים. זה עבד עד עכשיו. ב-05:07, התעוררתי ומיד התפתחה בי ההרגשה שאת השעה שנותרה עד לזריחה, אני לא שורד. נחמתי את עצמי בזה שלפחות אייל צפון לבן ראיתי.

White Reindeer! (Mongolia, 2010)

שלשום, הפקתי לקחים. השקעתי 20 דקות בלבנות מיטה מצויות עץ, השחלתי את השק"ש בין מזרון [...]

אני מסתכל ימינה וקולט אותו מחדיר בי מבט מאיים. אני מקמץ את העיניים ומחזיר למונגולי מבט שאני חושב שהוא מאיים. הוא מרים את הידיים ומושך את שרוולי החולצה, אני מסדר את הג'קט בתנועה חדה של הכתפיים. שנינו מחזירים מבט קדימה, בינינו מפרידות שתי נשים מונגוליות, גם אני וגם צ'ינגיס מימין מבינים את חשיבות הרגע וממקדים [...]

הרבה קרה ב-5 ימים האחרונים, ולא באשמתנו (…)

עכשיו 02:30. אתמול בשעות הצהריים נדחסנו חמשתנו ועוד עשרה מונגולים למיני-ואן בצצרלג. עכשיו אנחנו 300 ק"מ מערבה ומאחרים ב-6 שעות.

בארבעת הימים האחרונים אנו מצפינים. יצאנו כבר מגובי ואנו עמוק בתוך מרכז מונגוליה במחוז ארחנגאי [...]

*קלנק!* נשמעה נקישה חזקה, שבד"כ מלווה את ההשלמה של הרכב המקרטע שלנו עם הניסיונות של פונצג להביא אותו לעצירה. אני עוד עם עיניים עצומות, מנסה למצוא את מוזת השינה, מדריך את הדמיון למחוזות שלווים, מישוריים ובעיקר משעממים. "אחח, זו ההזדמנות שלי לתקוף" אני חושב, "אם אצליח להירדם עכשיו, שום דבר לא יעצור אותי עד ארוחת הצהריים." [...]

הנוף ביומיים האחרונים נהיה מדברי יותר ויותר, ואנחנו כבר עמוק בתוך מחוז דרום-גובי (Omnogov), כשאנחנו גומעים כ-500 ק"מ ביומיים וחוצים את מחוז מרכז גובי (Dungov) במהירות ממוצעת של כ-35 קמ"ש. הנוף לא משתנה בין רגע בגובי. ראשית דועכות הגבעות הירוקות והנוף הופך שטוח לגמרי, ועם הק"מ דהה גם הצבע הירוק, עד שנותרנו נוסעים במשטח חום בהיר המנוקד בדלילות לכל כיוון בשיחים ירוקים [...]

"So, Bob…", הפניתי את תשומת ליבו של האחראי על הטיולים בהוסטל בו אני שוכן, כשאני עם התיק על הגב מוכן לצאת כמו ילד שזה יומו הראשון בכיתה א'. "איפה הג'יפ שלנו ?", המשכתי. "לא ג'יפ, ואן.", הוא פלט, "אוקיי, איפה הג'יפ-ואן שלנו ?", "לא ג'יפ, פורגון. מספר 4074", הוא התעקש, תוך שהוא מצביע על קופסת שימורים על גלגלים. "אתה בטוח ?", ניסיתי לבלבל אותו. "יייסססס", הוא ענה תוך שהוא צוחק, "התיקים מאחור." איך הדבר הזה יצליח לסחוב 7 אנשים, על הציוד שלהם, האוכל והמים ל-11 ימים אל תוך מעמקי הגובי – לא היה לי מושג.