Codename : Sputnik //  בלוג מסע מסביב לעולם.

“איזה יום, איזה יום עבר עלי
זה קצת יותר מידי”, דודו טסה
האם ייתכן שכרגע סיימתי את היום המדהים ביותר אי פעם (ותסלח לי נפאל) ? האם ייתכן ששלושים ומשהו הק”מ המקיפים (קורה, או, Kora) את ההר הבלתי מוכר (אבל, בכל זאת, קדוש) צ’נרסיג (Chenresig) הם הטרק המושלם ? כרגע, כשאני עם נודלס מהיר ביד, ונזכר [...]

אני מנסה לשחזר, להנדס ולנתח לאחור את אירועי סוף מרץ האחרון. האם פגעתי בשיווה ? בודהה ? באיזשהו אל טיבטי עלום ? אני לא מצליח להיזכר. מה שכן, זה שכבר שלושה טרקים רצופים, מזג האוויר מחזיר אותי מבואס. מהניסיון הכושל להיכנס אל תוך האנפורנות, דרך הטיגריס המקפץ, ועכשיו – ניסיון להתענג קצת על ההר הגבוה [...]

לא זוכר איפה, בטח לא מתי, אולי בכלל הזיתי – אבל אני בטוח שבאיזושהי קומבינציה של איפשהו ומתישהו, קראתי שטרק הטיגריס המקפץ הוא אחד הטרקים המובחרים שיש לדרום-מערב סין (וכתוצאה מכך – לכל סין) להציע. זה לא שאני אומר שהוא טרק לא טוב, נהפוך הוא – אני לא אומר זאת. כל מה שאני מנסה להימנע [...]

בכל טרק מתחבאת לה נקודת שפל. לעיתים, היא אורבת, מאחורי איזה שיח תמים, עיקול חד או עץ בריא, וכשאתה מתקרב – היא מזנקת, שולפת מחבט בייסבול, ושולחת את מצב הרוח, תוך חבטות נמרצות, לחפש את ההכרה במחוזות רחוקים. נק' השפל לא חייבת להיות נמוכה במיוחד, היא יכולה רק להוריד את מצב הרוח לברכיים עם מכה [...]

"אהה, מדרגות ארורות.", חשבתי, מתנשף כמו חמור ומנסה לשמור על קצב טיפוס קבוע. נשימה, מדרגה, נשיפה, מדרגה. וחוזר חלילה. ניסיתי להתחיל לספור את המדרגות, מהכפר ג'ינו דנדה (Jhino Danda), אבל התייאשתי אחרי 18, זה הפריע לי להתרכז בלנשום. ירד מבול, דרך אגב. איך לא.
(בדרך חזרה, מרוב שיעמום, ספרתי את המדרגות. בין ג'ינו-דנדה לצ'ומרונג יש 2,372 [...]

"06:24". לא יודע למה קימצתי את העיניים כדי לקרוא את השעה. אבל קימצתי. לא שהיה חשוך במיוחד. הסדין הלבן שהיה מתחת לשמיכת הצמר, תפס לעצמו, במהלך הלילה, מקום בפינת המיטה והפסיק לקחת חלק בלעשות לי נעים. השמיכה הייתה מפנקת באופן מפתיע.
"אולי היום, סופסוף ?", חשבתי וזחלתי מחוץ לשמיכה. תחבתי את הראש בין הוילון [...]

"פיר! דריי! צוויי!", צרחו קבוצת אוסטרים משועשעים להפליא ולבושים, מכף רגל ועד ראש, בציוד של Mammut, אל מטפסים אומללים, סופרים את כמות המטרים שנותרו להם עד לפסגת הגוקיו רי (Gokyo Ri), "איינץ!!!! הוווו! בראבו!!!". המטפסים, שבקושי מוצאים מספיק חמצן להזיז את העפעפיים, מותקפים בסדרה של צרחות אושר וידיים אוסטריות מושטות, ומשחררים "נמסטה" מתנשף. כל המחזה [...]

כבר שעתיים בערך אני מאלתר עם ראות של 20 מטר במקרה הרע ו-50 מטר במקרה הטוב. לפני כשעה, קפאתי מול סלע "מאני" עצום – מיד אחרי הסלע התפצל השביל לשניים. האחד, טיפס ונעלם בין העננים הנמוכים (עד כמה גבוה ? אין לי מושג). השני, צנח לכיוון הדוד-קוסי (Dudh-Kosi) (עד כמה נמוך ? וואלה, אין לי [...]

אחרי 6 ביקורים בגבהים מעל 3,500 מ', 2 התקפים קלים של "מחלת גבהים", או, AMS (להסה ולנגמוסי) ו-2 מקרים בהם לא ברור לי למה מחלת הגבהים ויתרה (בייס-קמפ של אוורסט בצד הטיבטי והת'ורונג לה על האנפורנה), השלמתי עם זה שכל הנושא הוא די וודו בשבילי, וניסחתי לי את הכלל היחיד, מבחינתי, שמוודא הימנעות מוחלטת מהמחלה [...]

רעם בודד מהדהד במורד העמק. עמק שמדרים לעבר נמצ'ה (Namche), הכפר ממנו נפרדתי, עם הבטחה לחזור, לפני כשעתיים. שמיכה צפופה של מגוון גווני אפור מפלרטטת עם קו הגובה 4,500 מ', ואני כקילומטר מתחת, נאבק בשביל שמתעקל ומטפס בין אורנים דהויים לעבר הכפר טנגבוצ'ה (Tengboche). פתיתי שלג מצליחים לתמרן בין העצים, ונישאים באלגנטיות עם הרוח. מימין, [...]