Codename : Sputnik //  בלוג מסע מסביב לעולם.

"אתם רואים את הבחור שנכנס כעת למדינתנו?", יפתח ראש "הצוות למניעת פעילות מחתרתית" במשטרה החשאית המיאנמרית, כשהוא מוקף בראשי הרפובליקה, הבוהים בסרטון ממצלמות האבטחה של מעבר הגבול. שר הביטחון ושר הכלכלה יהנהנו בקול, כאילו מנסים להרשים את ראש הצוות המוערך — "6 פעמים הוא עבר את הגבול בשלושת החודשים האחרונים."

" נו, אז מה ?", יפסול שר התיירות הבורמזי בזלזול, "מאות אנשים עושים את הדרך הזו מידי יום!" — "חכה!", ינהם ראש הצוות, וישלח אליו מבט מקפיא שייצר שתי טיפות זיעה שיחליקו על מצחו של השר. ראש הצוות יישלח מרפק אל סגנו, שקיבל את עול תפעול שלט הווידאו, ויצביע עם הגבות אל כיוון השלט – הסגן ישלוף את השלט בתנועה רציפה ויריץ קדימה במשך כ-5 שניות.

בזמן הזה, ימשיך ראש הצוות, בנימה דרמטית אף יותר – "מה שתראו עכשיו חברים, הוא מסר חד משמעי לי, לכם, ולכל אחד מתושבי נייפידאו". בין רגע, הזוית של כל המשתתפים תיטה עוד קצת לכיוון הטלוויזיה. ראש הצוות ישלח עוד מרפק לסגנו, שבהחלטיות מרשימה ילחץ על משולש ה-"Play". הווידאו יחזור לרוץ במהירות נורמלית, לא יעברו שלוש שניות ואני אופיע עובר שוב במעבר הגבול, הפעם בכיוון הפוך — "זה אותו אחד!" יכריז הנשיא, "מה קורה פה ?!!"

לא היו לי כוונות מהפכניות בביקורים הקצרים האלה בבורמה, כל אחד מהם היה תמים לחלוטין, אך אי אפשר לדעת. לבסוף, הכל הוא בעיני המתבונן, אחד זה תמים, שניים זה מיקרי, שלוש זה חשוד — שש זו כבר חתרנות לשמה… אגב, חדי העין ובעלי התבונה בטח כבר עלו על מופרכות הסיפור כבר בסוף הפסקה הראשונה. הרי אין מצלמות אבטחה במעבר הגבול תאילנד-מיאנמר!  וכאן הפואנטה של כל הסיפור הזה, הרי קונפוציוס אמר פעם – "אם אין לך איך לסיים סיפור, תצטט אותי".

ריצת ויזה (Visa Run) זה מושג השגור בפיהם של כל אלו שנתקעו קצת יותר מהמתוכנן בצי'אנג מאי. ויש הרבה כאלה. הריצה לא ייחודית לצ'יאנג מאי, קיימת ריצות ויזה אל מספר מעברי גבול בתאילנד. היא מהווה את הפתרון הנוח, הזול והבטוח ביותר להארכת ויזה תאילנדית מצ'יאנג מאי (אולי בכלל, אבל אני מכיר רק את צ'יאנג מאי).

הפתרון החלופי לריצת הויזה הוא תהליך של יומיים שמתחיל באוטובוס לויאנטיאן (Vientiane), בירת לאו, העברה של לילה בבירה, למחרת, טיפול בויזה, וחזרה לצ'יאנג מאי. המחיר (סדר גודל) של התהליך הוא כ-1500 בהט תחבורה (הלוך-חזור), כ-30 דולר ויזה ללאו, כ-40 דולר ויזה חדשה לתאילנד (שתקפה ל-60 יום) או שאפשר להוסיף ל-40 עוד 1900 בהט ולקבל עוד חודש (ברי המזל יוכלו להוסיף 40 דולר נוספים ויקבלו שתי כניסות ל-6 חודשים, אך זה נדיר). על לינה, אוכל ובירות אתם משלמים. כך, שסה"כ, ל-60 יום, משלמים כ-4,200 בהט.

התהליך לריצת ויזה הוא פשוט וקצר בהרבה – המרחק בין צ'יאנג מאי למעבר הגבול (נמצא בעיירה התאילנדית מאי-סאי (Mae-Sai), או מקבילתה הבורמזית טצ'ילק (Tachileik)) הוא כ-4 שעות נסיעה (ומסתיים אשכרה בבית כחול כשנגמר הכביש). יוצאים בשעות הלפנות בוקר המוקדמות (משהו כמו 7:30) מצ'יאנג מאי, בשעות בצהריים מגיעים למעבר הגבול, חוצים את הגבול התאילנדי, מקבלים סטמפה, עוברים לצד הבורמזי (בדרך עוברים ליד הנקודה הצפונית ביותר בתאילנד, אטרקציה!), משלמים לפקיד החביב, מקבלים סטמפה בורמזית וחוזרים אל תאילנד. שותים קפה, לועסים פאד-תאי ועולים על המיני ואן בחזרה לצ'יאנג מאי. שעת החזרה היא באזור ה-17:00, עם עצירה לגלידה בדרך.

המחירים הם כ-500 בהט לתחבורה (הלוך-חזור) ועוד 500 בהט במעבר הגבול הבורמזי. סה"כ 1,000 בהט + 70 בהט על פאד-תאי וכוס קפה. כל מה שצריך להביא זה דרכון.

וכאן מגיע קסם, אקסטרא אינגרידיינט, או, סוד מקצוע אם תרצו. המטייל התמים, שעושה זאת בפעם הראשונה (או שנייה, או שלישית, במקרה שלי), יתקשה לסיים את התהליך בפחות מ-30 דקות, מה שיגרום לו לבלוע את הפאד-תאי בלי ללעוס ולהחמיץ את החוויה האורגזמית של דגדוג כל סנסורי הטעם שאלוהים פיזר לנו בפה – מה שפאד-תאי טוב עושה מצוין. עבדכם הנאמן הביא את התהליך, עם כל הצניעות — לכדי אומנות, והצליח לבצע את כל התהליך ב-14 דקות (!).

הסוד הוא : את רוב הזמן לבסוף מעבירים בגבול מיאנמר, שם יישלח אתכם הפקיד להצטלם, מה שיגרום לכם לחכות בתור שלוש פעמים – אחת, בתשלום ה-500 בהט, השניה, בתור לצילום והשלישית, התור להחתמת הדרכון. מה שצריך לעשות, זה פשוט לומר לפקיד – "No Shopping.", מילת הקוד הזו תקצר לכם את התענוג בשני תורים. הפקידים במעבר הגבול מניחים שכל מי שמגיע, רוצה להעביר זמן מה בבורמה, מה שמחייב אותם לקחת תמונה, ולשמור על הדרכון שלכם בזמן שאתם מעכלים שוואלה, הצד הבורמזי והתאילנדי נראים אותו הדבר. וכך, במחיר של מילה וחצי – הרווחתם 15 דקות יקרות!

לסיום, הערה לגבי הסיבה שציינתי שריצת ויזה בטוחה יותר מהארכת ויזה בלאו. בתקופה האחרונה, אני שומע יותר ויותר סיפורים על אנשים שהגיעו ללאו במטרה להאריך ויזה, ובקשתם נדחתה בקונסוליה התאילנדית בויינטיין. נראה שהבוס שם קיבל הנחיה לא לאשר באופן אוטומטי הארכות ויזה, ובייחוד לא לאשר אם נראה שביליתם תקופה ארוכה בתאילנד בשנה האחרונה. עכשיו, אני לא אומר שזה תקף לכל אחד, אך מאחר ושמעתי על כמה מקרים כאלו, הייתי מציע לברר ולאשרר לפני (איכשהו). בכל מקרה, אתם תמיד יכולים לעבור עצמאית בגבול ולקבל הארכה לשבועיים (כמו ריצת ויזה), כך שזה לא סוף העולם, רק סתם בזבוז זמן וכסף.

ועוד הערה : פעם, היו מקבלים במעבר הגבול הבורמזי 10 דולר, במקום 500 בהט. זה כבר לא עובד היום. מקבלים רק 500 בהט.

לשימושכם. עד כאן. בהצלחה!

גילוי נאות טיפה מביך : מעולם לא קראתי את מסביב לעולם ב-80 יום. אפילו לא את הקומיקס, או את הפלקט המקוצר. ייסלח לי ג'קי צ'אן (והוא יסלח, כי הוא יודע שאני המעריץ הכי גדול שלו), אבל אפילו את הגרסא בה הוא מככב כפספרטו, הפריזאי האמוציונאלי, לא ראיתי. "אממ… מדובר בזוג על כדור פורח, שמקיפים את העולם בשמונים יום", זה מה שאפלוט כשאשאל לתוכן הסיפור. אין לי מושג אם הם בכלל נוחתים איפשהו, אולי הם מתפקדים כסטאטלר וולדורף – יש להם את המקום הטוב באולם – וכל מה מתמקדים בו זה ללגלג על הנוף (למען האמת, רק עכשיו גיליתי שמדובר בזוג ושכדור פורח כמעט ולא מוזכר בסיפור).

אבל, מה שאני כן יודע, זה שיש סיבה שז'ול וורן הקציב להם רק 80 יום כדי להקיף את העולם. אם היה משחרר להם בחודשיים-שלושה, הם לא היו מסיימים לעולם. אני מבטיח לכם שלאחד מהם (או לשניהם) היה נשבר מלזוז כל הזמן, והוא היה גורר את השני לנוח קצת – "בוא נעצור קצת, יום-יומיים, נטען מצברים", הוא יתרץ. כך זה יתחיל. יום יהפוך לשלושה, יומיים יהפכו לשבוע. מפה לשם, הם ימצאו עצמם מעבירים חודש באיזה כפר נידח בצד השני של העולם, ממציאים תירוצים לבוס למה המסביב לעולם שלו מסתכם עד עכשיו בקצת יותר משליש עולם ובשלושה רבעים מהזמן שהוקצב.

"ואמאנוס!", ינבח פיליאס בפספרטו, שיתנדנד על הכיסא באזור המשותף של הגסטהאוס בו הם לנים. ינבח, אבל בנימוס – "יש לנו עוד לדווח על חצי עולם, ועוד לא סיימנו לכתוב על החצי שכבר ראינו. מה יהיה ז'אן ?", "תירגע, מר פוג", יצע פספרטו, כשהוא נעזר בפינת השולחן כדי לא להתרסק, "תתענג על התדר הנמוך של המקום", הוא יציע ויגיש לו את השטות האחרונה שהוא בזבז עליה את הכסף שאין להם בשוק המקומי. כינור מעוות עם שני מיתרים – כך השטות נראית לעין בלתי מזוינת.

"מה לעזאזל אני אעשה עם כינור עם שני מיתרים ?" יתרעם פיליאיס – "אֵרהוּ", יתקן פספרטו בשקט – אך פיליאס יתעלם, "אתה מבזבז את כל התקציב שלנו על דברים שאנו לא צריכים – ", יתחיל פיליאס לנאום, "לפעמים אתה פשוט נעלם! יוצא לשוטט! אני לא יודע מה אתה מחפש -", הידיים מתחילות להתנופף באוויר, "אין לי מושג איפה אתה – הוא בסדר ?? אני שואל את עצמי. אולי הוא נפצע ?? אולי הוא נשדד??! " — התיאטרליות של פיליאס תסיח את הקשב של פספרטו, "הוא אף פעם לא ידע לנזוף", יהרהר הצרפתי — "ומה אומר למר ורן ??", ימשיך פיליאס, "צריך לקבוע גבולות, פספרטו. להגדיר תקציב, לשלוט בהוצאות, לשלוט בפיתויים. לא מעניין אותי כמה מזכיר לך הטיגריס שעל השטיח את החתול מהבית – מחר בבוקר אתה מחזיר אותו לחנות!! ומקבל החזר מלא! אנחנו כבר עמוק בתקציב של החצי השני של העולם!", פיליאס יסיים את המשפט תוך שהוא נמרח על הכיסא הסמוך ומנסה להימנע מהיפרוונטילציה.

"אבל פיליאס", ישיב פספרטו ברוגע שלא יעזור לפיליאס להירגע , "עוד פעם רכבות ? עוד פעם להתמקח עם נהג הכרכרה התורן ? והמהוּטים ? אני בטוח שלא הספקת לשכוח אותם … ועוד פעם לעלות על הכדור פורח ? כל האופרציה המסורבלת הזו – להידחס עם כל הציוד בתא המצ'וקמק הזה. הגז עושה לשנינו בחילות וחוסר החמצן מביא לשנינו כאבי ראש – ראינו כ"כ הרבה, פיליאס – ", יכוון פספרטו לרגש, "ממרחבים ירוקים עצומים, הרים לבנים ענקיים, חיות מוזרות ואנשים לא פחות – מה כבר יש לחדש ?" – המבט של פיליאס יהיה תקוע ברצפה, הוא ייאבק ללא הצלחה בדחף להנהן ולנהום בהסכמה. פיליאס יחייך ויישלח מבט רומנטי משהו אל הטיגריס הארוג בשטיח.

…

אין סיכוי לגמור את התאווה לזוז ולראות דברים חדשים ב-80 יום. יש הרבה פחות תנודות בכיוון הרוח בזמן כ"כ קצר. ואם מדובר רק בחצי הכדור הצפוני (או רק הדרומי), אז אין מה לדבר בכלל – הרי מדובר רק בעונה אחת.

ולשאלתכם – איפשהו במרכז אמריקה. שם הייתי אמור להיות עכשיו, לפי התוכנית המקורית (שאובחנה ככישלון לפני כ-5 חודשים). זה הקשר.

(והערה לסיום : הקשר בין הספר של ז'ול ורן להודעה הזו רעוע באופן מבהיל, לא מומלץ להניח כלום על תוכן הספר בהתבסס על תוכן ההודעה.)

קצת מוזר לכתוב פוסט שיהיה רלוונטי לקצת פחות מ-24 שעות (מצד שני, נחמד לכתוב פוסט רלוונטי לשם שינוי). אבל מה לעשות שחלקינו צריכים את שירותי ה-copy-paste הנהדרים שויקיפדיה מציעה. כאמור וכידוע, ויקיפדיה החליטה להחשיך את דפיה (באנגלית) לצורך מתן אזהרה, התרעה ומחאה כנגד SOPA המפשפשת ובאה.  כתומך של העמדה האנטי-סופאית, אני מעודד ביקורת כנגד המערכת שהעלתה את הרעיון המפגר הזה. רק שכיוון המחאה שויקיפדיה נקטה לא ממש עושה היגיון, כן – החיסכון בהוצאות החשמל מאפשר לויקיפדיה לדחות את האוברדרפט בעוד יום, אבל ברמת ההצהרה, אני לא מבין את הרעיון.

ויקיפדיה קוראת לזה "העלאת מודעות". העלאת מודעות שמורה לעניינים אבודים (זיהום אוויר, סיגריות וכד'). מדובר כאן בציבור האמריקאי, 24 שעות ביממה מיליארד ארגונים מנסים להעלות לו את המודעות במיליארד נושאים שונים. SOPA אוטוטו תצליח איכשהו לסאב עוד יותר את המסואבים, ולבאס לא פחות את השאר, וזה כל מה שהחברה החכמים של ויקיפדיה הצליחו לייצר ? חושך ? החושך בכל מקרה מחכה מעבר לפינה. חבל.

בכול אופן, הדרך לעקוף את ההחשכה של דפי ויקיפדיה הוא כדלהלן :

1. כנסו לאתר ויקיפדיה (בדף המועדף עליכם).
2. לחצו כפתור ימני איפשהו על האתר.
3. משתמשי כרום יבחרו באפשרות "בדוק מרכיב", משתמשי פיירפוקס ייאלצו להתקין firebug ומשתמשי אקספלורר יבחרו ב-"כלי מפתח" או משהו כזה.
4. הדרך שויקיפדיה נקטה כדי להחשיך את האתר, היא ע"י העלמת התוכן והלבשה של בלוק יחיד על הכול (מינימום השקעה, ומינימום פגיעה בדירוג במנועי החיפוש) – כך שכדי לראות את התוכן, ניאלץ לכתוב קצת קוד (אבל רק קצת).
5. נחפש (כל דפדפן בכלי שלו) div שה-id שלו הוא content . אתם תראו שיהיה כתוב בין ה <>, display:none – נחליף את ה-none ב-block (פשוט קליק כפול, מחיקת ה-none והוספת block).
6. voila!

(עדכון) וכעת, אחרי שקראתם את הפתרון המבריק שלי – תשכחו ממנו. סתם מסורבל. תדלגו לתגובה הראשונה, יש פתרון הרבה יותר טוב.

ולבסוף, כדי לתמוך ב-anti-SOPA החלטתי להחשיך את הפסקה הבאה :

יופי, חכמולוגים. למה לא לתמוך במחאה ?? למה להתחכם ולנסות לעקוף כל דבר!

לפני כמה ימים הפתיע אותי הצורך לייצר דרך להגדיל תמונה, או יותר נכון, חלקים של תמונה. משהו בסגנון הזה -

אני בטוח שיש הרבה דרכים לבצע זאת, ואני עוד יותר בטוח שיש לא מעט תוספים לביצוע הפעולה הזו. אך, מניסיון שלי, קשה להתחרות בגמישות שמקבלים כשכותבים את הקוד לבד. לאלו שאין להם ידע או ניסיון בשימוש ב-jQuery, html או css – אני ממליץ ללכת על פתרונות קיימים, ולא ליישם את הפתרון הזה באתרכם. הפתרון הזה מהווה רק רעיון, והיישום המוצג כאן הוא כנראה לא האופטמילי והיעיל ביותר.

הרעיון

במידה ומשתמשים באותה התמונה גם למוקטנת וגם לזו המוגדלת (ואין סיבה שלא, חוסך לנו טעינה של תמונה נוספת), גם אם המיקום האמיתי של העכבר מעל נקודה ספציפית בתמונות שונה, המיקום היחסי זהה. או במילים אחרות – תוכן הנקודה (100px, 100px) בתמונה המוקטנת והמקורית יהיה שונה, אך תוכן הנקודה (10%, 10%) יהיה זהה. ולכן – נשתמש רק במיקום היחסי של העכבר על מנת להציג את התמונה המוגדלת.

היישום

שלב 1 – הגדרת אלמנטים :

• קונטיינר. נייצר חתיכת בלוק שתכיל את התמונה ואת הזכוכית מגדלת. לא הכרחי, אבל מאפשר לנו לא להיות תלויים בעיצובי הוורדפרס השונים. ניתן לו מיקום יחסי, כך למעשה נתעלם מכל שאר ההורים של הזכוכית מגדלת שלנו.

<div style="position: relative; padding:0;">

• נכניס תמונה לקונטיינר. זו התמונה אותה נרצה להגדיל, זו המטרה של הזכוכית מגדלת שלנו. ניתן לתמונה class (מחלקה) target. נגדיר רוחב, ומיקום התמונה (מחליפים את ImageWidth, ImageHeight ו-ImageURL בתוכן הרלוונטי.

<img src="ImageURL" width="ImageWidth" height="ImageHeight">

• האלמנט השלישי והאחרון יהיה זכוכית המגדלת. הזכוכית תהיה אלמנט div (נעניק לו את ה-class המקורי magnify). ניתן לה מקום מוחלט (שיהיה תלוי בקונטיינר, ונעצב אותה).

<div class="magnify" style="top:0; left: 0; display: none; position: absolute; width: 150px; height: 150px; border-radius: 200px; border: 1px solid black; z-index: 1000;"></div>

שלב 2 – הגדרות מיקום :

• נרצה שזכוכית המגדלת תופעל רק כשהעכבר עובר על התמונה. ולכן, נגדיר גבולות גזרה. המיקום המינימלי יהיה הנקודה השמאלית-עליונה של התמונה, והמיקום המקסימלי היה הנקודה הימנית-תחתונה. offset מאפשר לנו לחלץ את המיקום האבסולוטי של האלמנט ביחס לפינה השמאלית עליונה של העמוד. כך ניצור מרובע שמכיל את התמונה. לשאלה למה לא להשתמש במאורע mouseenter ו-mouseleave, התשובה היא שכשהעכבר על התמונה, זכוכית המגדלת מופעלת מה שהופך את השימוש ב-mouseleave ללא רלוונטי.

var xmin = img.offset().left;

var xmax = xmin+img.attr('width');

var ymin = img.offset().top;

var ymax = ymin+img.attr('height');

שלב 3 – קריאת מיקום אמיתי ויחסי של העכבר

• המיקום האמיתי (x,y), נמדד בפיקסלים ביחס לפינה שמאלית-עליונה של הקונטיינר (או התמונה), החישוב הוא פשוט המיקום ביחס לעמוד פחות מיקום הפינה השמאלית העליונה ביחס לעמוד.

var x = e.pageX – xmin;

var y = e.pageY – ymin;

• המיקום היחסי (x,y), הוא באחוזים ביחס לאותה הנקודה כמו המיקום האמיתי. החישוב הוא חלוקה של המיקום האמיתי בגודל התמונה המוקטנת.

var pw = (x / img.attr('width')) * 100;

var ph = (y / img.attr('height')) * 100;

שלב 4 – זכוכית המגדלת

• כעת, כשאנו יודעים היכן למקם את הזכוכית (אנו יודעים איפה ממקום העכבר), ואיזה אזור להגדיל (אנו יודעים את המיקום היחסי) – כל שנותר הוא להזיז את הזכוכית למיקום העכבר ולהציג את התמונה המוגדל במיקום היחסי.
• הזזת הזכוכית - ע"י שינוי margin-left ו-margin-top הגדות ה-css של זכוכית המגדלת. מיקום הזכוכית הוא לגמרי עניין של טעם אישי. אני מיקמתי אותה מעל הנקודה אותה אנו רוצים להגדיל.

$('.magnify').css('margin-top',y-mag.attr('height')/2).css('margin-left',x);

• הצגת התמונה - בעזרת הצגת התמונה שתמונת רקע באלמנט הזכוכית, אנו יכולים לשלוט במיקום הרקע באלמנט, ע"י background-position. פשוט נכניס את המיקום היחסי שחישבנו בשלב הקודם (באחוזים) למיקום הרקע – וקיבלנו את המקטע הרלוונטי של התמונה המוגדלת באלמנט הזכוכית.

var pos = "+pw+'%'+' '+ph+'%';

$('.magnify').css('background-position',pos)

• הצגת זכוכית המגדלת - כפי ששמתם לב, במצב ההתחלתי, הזכוכית מוסתרת ע"י display:none. כשסיימנו להזיז, ולהציג את התמונה בזכוכית המגדלת, נחשוף את הזכוכית בעזרת show. נוודא שהעכבר נמצא בתוך גבולות הגזרה שלנו באמצעות, לא נרצה להציג את הזכוכית כשהעכבר לא נמצא מעל לתמונה. לצורך כך, נקרא את מיקום העכבר ביחס לעמוד ע"י mousemove, ונבדוק שהמיקום בגבולות המוגדרים.

$(document).mousemove(function(e) {
if ((e.pageX < xmax)*(e.pageX > xmin)*(e.pageY < ymax)*(e.pageY > ymin) == 1) {
…
$('.magnify').show();
} else {
$('.magnify').hide();
}

ו… זהו. נראה לי. אני שילבתי את הקוד בפוסט, עדיף לייצר פלאגין ייעודי. למרות שאם משתמשים רק פעם פעמיים – אני לא רואה בעיה מהותית להשתמש בקוד בפוסט. רק תזכרו שלצורכי הצגה, וורדפרס אוהב לשנות חלק מהאלמנטי קוד.

תהנו!

בזמן האחרון אני מנצל את השקט של צ'יאנג מאי (והחוסר כוח שלי לזוז) כדי לשפץ, לעדכן ולאלתר אתרי אינטרנט בשבילי ובשביל אחרים. לפני כשבוע החלטתי להתנפל על תיקיית התמונות שלי, ולבנות אתר לתמונות האהובות עלי – בחרתי 30 תמונות והכנתי להן פורטפוליו.

התוכנית המקורית הייתה לנצל את החבילה החופשית באחד מאתרי אחסון התמונות הקיימים, אבל אף אחד מהם לא היה גמיש מספיק בשביל מה שרציתי. אז פתחתי notepad והתחלתי לכתוב. מפה לשם, איכשהו, יצא אתר :

30 תמונות

(אפשר להגיע לאתר דרך הקישור "30 תמונות" בתפריט העליון)